עיכוב, מעצר, חקירה: מתי המשטרה רשאית לקחת לנו את החופש?

לכתבה שהתפרסמה ב- ynet

הליך שלילת חירותו של אדם באמצעות מעצר, עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום, הוא הליך מורכב, המטיל על מערכת אכיפת החוק לשמור על זכויותיו של האדם אותו היא מבקשת לעכב או לעצור, החל מרגע עיכובו, דרך המעצר בתחנת המשטרה ועד להבאתו בפני שופט לשם הארכת מעצרו.

קיימים צמתים רבים בהם נדרש מי שהפך בין רגע ל"חשוד" להתנהל בצורה מושכלת ושקולה, תוך הכרת זכויותיו ויריעת אפשרויות הפעולה הניצבות בפניו.

עיכבו אותי – מה עושים?

סמכויות העיכוב של המשטרה נועדו, בין היתר, להימנע ככל שניתן ממעצרו של אדם שלא לצורך. שוטר יכול לעכב חשוד לצורך חקירה או בירור חשד כלשהו למשך פרק זמן של עד 3 שעות.

אם המשטרה מיצתה את הליכי הבירור והגיעה למסקנה שאין צורך בהמשך עיכובו עליה לשחרר את החשוד. במקרים בהם החקירה טרם מוצתה ובכוונת המשטרה, משיקולים חקירתיים, להמשיך ולהותיר את החשוד במעצר, עליה להביאו לשימוע בפני קצין משטרה ממונה, אשר ישמע את טענותיו ויחליט על שחרורו או המשך מעצרו. בשלב הזה אין צורך באישור מבית המשפט ויתרה מזאת, הקצין הממונה רשאי גם להחליט שהחשוד ימשיך להיחקר אך ישהה בתנאים מגבילים של מעצר בית למשך עד 5 ימים בכפוף לערבויות. במקרה שהחשוד מסרב להצעה זו, על המשטרה להביאו בפני שופט שיחליט על תנאי השחרור.

מעצר ראשוני

כדי לרסן את הכוח הרב שבידי הקצין, שבהחלטה מהירה ושרירותית יכול לשלול חירות של אדם, המעצר הראשוני מוגבל ל- 24 שעות. אם המשטרה מעוניינת בהמשך המעצר, יש להביא את החשוד, במהלך אותן 24 שעות, לדיון בפני שופט.

 בהקשר זה ראוי לציין שאם מדובר בחשוד שטרם מלאו לו 14 שנים, יש להביאו בפני שופט תוך פרק זמן קצר יותר, של עד 12 שעות מהרגע שנעצר.

אי עמידה של המשטרה בתנאים אלה, שנקבעו בחוק, יוביל לפגיעה בחוקיות המעצר וכפועל יוצא מכך עשוי להביא לשחרורו המיידי של החשוד, אף אם למראית עין נראה הכשל טכני בלבד.

כך למשל, בשנת 2001 יוצג על ידי עצור שנחשד בעבירה חמורה ביותר של שוד מזוין. ביהמ"ש הורה על שחרורו המיידי רק משום שהמשטרה הביאה אותו להארכת המעצר בפני שופט, באיחור של דקות ספורות. טענת המשטרה כי תנאי הדרך הם שגרמו לעיכוב הקצרצר לא התקבלה והשופטת קיבל את טענתי שהחשוד הוחזק במעצר לא חוקי, תוך פגיעה בזכויותיו.   

ככלל, אם המשטרה מבקשת להאריך את מעצרו של חשוד, עליה להביא את העצור לדיון בפני שופט. בדרך כלל צו הארכת מעצר לא יינתן מבלי שהחשוד נוכח בביהמ"ש, שכן גם לחשוד ניתנת ההזדמנות לשטוח את טענותיו, בטרם תינתן החלטה בעניינו.

הארכת מעצר לצורך המשך חקירה מוגבלת לתקופה של עד 15 ימים, בשלב הראשוני, ותתבצע רק אם יתקיימו שלושת התנאים הבאים:

בסיס לחשד סביר שהחשוד ביצע את העבירה, חשש ששחרורו יוביל לשיבוש החקירה, להימלטות או לפגיעה בביטחון הציבור והתנאי האחרון הוא כי לא נמצאה שום דרך להפיג את החששות הללו, באמצעות שחררו בתנאים מגבילים.

לכן, במקרים בהם ביהמ"ש השתכנע כי ניתן להורות על שחרור החשוד בתנאים מגבילים, עליו להעדיף דרך זו על פני הארכת מעצרו מאחורי סורג ובריח.

שחרור אבל...

הכלל הוא, כי עם סיום החקירה החשוד ישוחרר ואולם, במקרים בהם יש כוונה להגיש נגדו כתב אישום, בעודו נתון במעצר, יכולה המשטרה לבקש מביהמ"ש להאריך את מעצרו ב- 5 ימים בלבד, ולתמוך אותה בהצהרה כתובה של תובע מוסמך ("הצהרת תובע"), אשר "מתחייב" להגיש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים בתוך תקופה זו.

ראוי להדגיש כי על החלטת בימ"ש השלום, המורה על הארכת מעצר, ניתן לערור, תוך פרק זמן קצר ביותר, לביהמ"ש המחוזי.

כפי שראינו, קצין משטרה יכול לעצור אדם גם ללא צו בית משפט. סמכות זו מעניקה למשטרה כח רב, לעיתים רב מדי. לשם הפיקוח והבקרה על השימוש שעושה המשטרה בסמכויותיה הנרחבות, יצרו החוק והפסיקה מערכת של איזונים ובלמים, שתאפשר את מיצוי יעיל של חקירת החשוד, בעודו במעצר, תוך שמירה על זכויותיו.

חשוב לזכור: החשוד העצור הוא בגדר חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר. הליך בירור אשמתו של אדם ייעשה רק לאחר שיוגש, אם יוגש, כתב אישום כנגדו ובמסגרת המשפט הפלילי, ביהמ"ש יחליט לבסוף להרשיעו.   

זכרו: הסמכות לעצור אדם ללא צו מבית משפט אינה נתונה לגחמותיו של השוטר. הוא אינו רשאי לבצע מעצרים כל אימת שמתחשק לו. מעצר ללא צו יתאפשר רק כאשר האדם ביצע את העבירה בפני השוטר או שביצע עבירה שיש בה סיכון לשלום הציבור ובטחונו, ממש בסמוך למעצר.

מעצר ללא צו מתאפשר גם במקרים בהם חשוד שהוזמן לחקירה בחר שלא להתייצב או במקרים בהם קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, סכנה לביטחון הציבור, הפרת תנאי שחרור או הימלטות מאימת הדין.  

שלילת חירותו של אדם בטרם הוכחה אשמתו היא סוגיה כבדת משקל, הנוגעת לכל אחד מאיתנו. כל אדם, אף אם הוא נמנה על שומרי החוק הקפדניים ביותר, עלול למצוא עצמו מול מערכת אכיפת חוק כוחנית, המבקשת לשלול את חירותו רק בכדי לבדוק חשדות שעלו נגדו.

כוחה של מערכת אכיפת החוק אמנם מרוסן ע"י חוקים וכללים, ועדיין, מבחינה סטטיסטית, עולה כי מרבית תיקי החקירה במסגרתם נעצרו חשודים הסתיימו באי העמדה לדין ובגניזה מסיבות שונות.

עובדה זו, כשלעצמה, מלמדת שישנה חשיבות מכרעת לכך שהפעלת הכח הרב של מערכת אכיפת החוק תיעשה במשורה. אמנם, מבחינתה מערכתית, מדובר "רק" בחשוד שנעצר לצרכי חקירה למשך מספר ימים ושוחרר, ואולם מבחינת החשוד מדובר בארוע טראומטי, בעל השלכות מרחיקות לכת, שלא יימחה מזיכרונו במשך זמן רב.

* חיים אוחנה הינו עו"ד העוסק בתחום המשפט הפלילי

** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.