חרב הפיפיות של זכות השתיקה בחקירה
איך קרה שדווקא זכות השתיקה, שתכליתה המקורית הייתה הגנה מפני הפללה עצמית, הפכה לחרב פיפיות התלויה מעל ראשו של החשוד? עו"ד חיים אוחנה על הפרדוקס הטמון בזכות השתיקה ועל השפעתה על חיזוק התשתית הראייתית.
לכתבה שהתפרסמה ב- ynet
אדם הואשם ברצח חברו הטוב ביריות אקדח בראשו בגין חוב של 30 אלף שקל. בגרסה שמסר בחקירתו הראשונה במשטרה סיפר האיש, כי בליל הרצח אכן הסיע את המנוח לביתו שבחולון, אולם דקות ספורות לאחר שנכנסו לרכב עצר אותם רכב אחר, ונוסעיו הם שחטפו את המנוח והורו לנאשם להמשיך לנסוע ולא להביט לאחור. לפיכך טען כי כלל לא נכח בזירת הרצח במועד האמור.
מהימנותה של גרסת הנאשם הוטלה בספק רב, ועל אף פי כן הוא נמצא זכאי מחמת הספק: בקבלם את טענת כותב שורות אלה, לא יכלו השופטים לקבוע באופן חד משמעי כי הגרסה אינה הגיונית, אינה אפשרית או אינה מתקבלת על הדעת על אף הסתירות שנתגלו בה, אשר לדעתם עשויות גם להצביע על חשש מחשיפת האשמים האמיתיים.
בעיני השופטים, לזכותו של הנאשם עמדה העובדה שמסר גרסה כבר בשלב מוקדם בחקירתו במשטרה ובהכרעת הדין אף הודגש כי לו היה הנאשם מסרב לשתף פעולה בחקירה ונמנע מלמסור גרסה - אזי הייתה שתיקתו עומדת לו לרועץ, עד כדי הרשעתו בדין.
מקורה של זכות השתיקה בחקירה בשיטת המשפט האנגלית, עת גיבשו השופטים האנגלים את פרוטוקול "תקנות השופטים" הקובע כללים מסודרים לחקירתו של חשוד במשטרה.
השלכותיה השליליות של השתיקה
בישראל, עד שנת 2002 יידעו השוטרים את החשודים על זכותם לשתוק וכן הזהירו אותם, שכל דבר שיאמרו עשוי לשמש ראיה נגדם. בשנת 2002 עוגנה זכות השתיקה בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) ומאותו רגע הוזהר החשוד שלא רק מה שיאמר מפיו עלול לשמש ראיה כנגדו, אלא שגם שתיקתו עלולה לחזק את הראיות נגדו בהיעדר הסבר מניח את הדעת לסירוב למסירת גרסה.
זכות השתיקה עלולה להיזקף לחובתו של החשוד, עד כדי הפיכתו מחשוד לנאשם והגשת כתב אישום נגדו. נקודת המוצא היא, שמי שאין לו מה להסתיר עונה על השאלות ופורש את גרסתו.
בית המשפט קבע לא אחת, כי סירובו של נאשם לשתף פעולה בהליכי חקירה שעשויים לתרום להוכחת חפותו, ייחשב כגילוי של התנהגות מפלילה: שתיקה בחקירה תחת אזהרה עלולה להוות חיזוק של ממש לראיות המוצגות במשפט, עד כדי הקביעה שעצם השימוש בה מכריעה את הכף לחובת הנאשם ועלולה להוביל להרשעתו בדין.
שתיקה יחסית - זכות יחסית
זכות השתיקה, נציין, היא זכות יחסית ולא זכות מוחלטת. נכון, כל אדם רשאי לשתוק - פשוטו כמשמעו - בכל מסגרת או הליך כמו חקירת אדם במעמד של עד או חשוד במשטרה. ואולם, יש להבחין בין הזכות לשתוק לבין זכות השתיקה המעוגנת בחוק.
במצבים מסוימים, כגון חובת הדיווח לרשויות המס, זכות השתיקה אינה מעוגנת בחוק. הנחקר - חשוד או נאשם - רשאי לשתוק, אולם לא תעמוד לו הזכות החוקתית מפני הפללה עצמית. במקרה שכזה זכותו לאי הפללה עצמית נסוגה מפני חובת הדיווח ומפני החובה הסטטוטורית למסור מידע.
ההמלצה הגורפת היא, שכל עוד מסירת גרסה לא תוביל להפללה של החשוד - כדאי לשתף פעולה עם החוקרים ולמסור גרסה. לצד זאת, יש לזכור שלחשודים שונים שיקולים שונים: חשוד שנחקר תחת אזהרה במסגרת פרשה הכוללת חשודים נוספים יבכר להשתמש בזכות השתיקה לא רק מפני החשש להפללה עצמית, אלא גם מפני החשש שמא ימסור פרטים שיש בהם כדי להפליל את האחרים או לסתור את גרסתם. במקרה כזה, יתכן שבית המשפט ייתן משקל לעובדה זו, שכן מדובר במכלול מורכב של נסיבות ושיקולים.
הזכות להיוועץ עם עו"ד
לכל חשוד הנחקר תחת אזהרה זכות להיוועץ עם עו"ד בטרם תחל חקירתו. במסגרת היוועצות זו יכול החשוד לשטוח את מכלול שיקוליו ביחס לאופן בו עליו לנהוג במהלך החקירה. עורך הדין ייעץ לחשוד על פי מיטב הבנתו ואולם בסופו של יום ההחלטה היא בידי החשוד עצמו, אשר נחקר ללא נוכחות סנגורו.
* עו"ד חיים אוחנה עוסק בתחום המשפט הפלילי.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
